מהם הגורמים לטיקים בילדים? דופמין, גרעיני הבסיס ומנגנוני המוח

מדוע טיקים מופיעים ללא שליטה? מה תפקידו של הדופמין, וכיצד המוח מווסת תנועות וקולות בלתי רצוניים.
הבנת הגורמים לטיקים דורשת היכרות עם רשתות עצביות במוח, מוליכים עצביים כמו דופמין ו־GABA, מנגנוני עיכוב תנועה ולעיתים קשר האפשרי למערכת החיסון.
במאמר זה נסקור את המנגנונים הנוירוביולוגיים המעורבים בהפרעות טיקים ובתסמונת טוראט, ונבחין בין ממצאים מחקריים מבוססים לבין השערות שעדיין נחקרות.

נקודות מפתח למאמר

• בסיס גנטי ונוירוביולוגי: להפרעות טיקים יש מרכיב גנטי, והן קשורות לשינויים בתפקוד רשתות מוחיות המעורבות בוויסות תנועה.
• דופמין: שינויים בפעילות המערכת הדופמינרגית עשויים להיות מעורבים בהופעת טיקים.
• קולטנים ומנגנוני עיכוב: פעילותם של קולטנים, סינפסות ומוליכים עצביים משתתפים בוויסות ובהפעלה של מעגלים עצביים.
• תחושה מקדימה לטיק: ילדים רבים חווים דחף תחושתי או אי־נוחות לפני הופעת הטיק, והקלה זמנית לאחר ביצועו.
• גורמים מחמירים: לחץ, חרדה, עייפות, מחלות ושינויים בשגרה עשויים להשפיע על תדירות הטיקים ועוצמתם, אך אינם נחשבים לגורם הראשוני להפרעה.
• הקשר החיסוני: בחלק מהמקרים נבחנת מעורבות של זיהומים ותגובות חיסוניות, במיוחד בהקשר של PANS/PANDAS.

מהם הגורמים לטיקים? מילות פתיחה

חשוב להבהיר כבר בתחילה: טיקים אינם תוצאה של התנהגות רעה, מניפולציה או כשל חינוכי. מדובר בתופעה נוירולוגית, שהגורמים המדויקים לה עדיין אינם מובנים במלואם.
מחקרים מצביעים על שילוב של נטייה גנטית ושינויים בתפקוד רשתות עצביות במוח.
העובדה שהפרעות טיקים מופיעות לעיתים אצל כמה בני משפחה מחזקת את ההבנה שלגנטיקה יש תפקיד.
אחד ההסברים המרכזיים להופעת טיקים מתמקד בשינויים בפעילותם של מעגלים עצביים הכוללים את גרעיני הבסיס (Basal Ganglia), המשתתפים בוויסות תנועה, בבחירת פעולות ובעיכוב תגובות לא רצויות.
לפי מודלים מחקריים, שינויים בתפקוד המעגלים הללו עשויים להשפיע על יכולת המוח לווסת או לעכב תנועות וקולות בלתי רצוניים.
בתהליכים אלו משתתפים מוליכים עצביים, ובהם דופמין, GABA וגלוטמט, המעבירים מסרים בין תאי העצב ומשפיעים על פעילות הרשתות המוחיות.

הגורמים להפרעת טיק: פעילות דופמין

דופמין הוא מוליך עצבי (Neurotransmitter) המשתתף בתהליכים רבים במוח, ובהם תנועה, למידה, מוטיבציה ותגמול.
אחד מתפקידיו הוא ויסות פעילותם של המעגלים העצביים המחברים בין קליפת המוח, גרעיני הבסיס והתלמוס. מעגלים אלו משתתפים בהפעלה ובעיכוב של פעולות מוטוריות.
מחקרים מצביעים על מעורבות של המערכת הדופמינרגית בהפרעות טיקים, אך אין הסכמה מלאה לגבי טיב השינויים בפעילותה.
אחת ההשערות היא ששינויים בשחרור דופמין, בפעילות הקולטנים או בתפקוד המעגלים העצביים עשויים לשבש את ויסות התנועה ולתרום להופעת טיקים.
בספרות המחקרית הועלתה גם האפשרות לעצבוב דופמינרגי מוגבר בסטריאטום (Striatum), אזור הנכלל בגרעיני הבסיס. לפי מודלים מסוימים, שינויים אלו עשויים להשפיע על שחרור דופמין ועל פעילות המסלולים המוטוריים.עם זאת, מדובר במנגנון מוצע, ולא בממצא שהוכח אצל כלל הילדים עם הפרעות טיקים.
מעורבותו של הדופמין נתמכת גם בכך שתרופות מסוימות המשפיעות על קולטני דופמין עשויות להפחית טיקים אצל חלק מהמטופלים.

הגורמים להפרעת טיק: תגובתיות של קולטנים

פעילותו של הדופמין אינה תלויה רק בכמות המשתחררת במוח, אלא גם באופן שבו הוא נקלט ומשפיע על תאי העצב. המסר העצבי מועבר באמצעות סינפסות, שבהן משתחררים מוליכים עצביים ונקשרים לקולטנים בתאים אחרים.
מחקרים בחנו את האפשרות שקיימים שינויים ברגישות או בזמינות של קולטני דופמין בהפרעות טיקים.
חלק מהמודלים מציעים רגישות מוגברת לפעילות דופמינרגית, ואחרים בוחנים מיעוט / רגישות מופחתת.
חשוב להדגיש כי הממצאים אינם אחידים, ולא הוכח מנגנון יחיד של רגישות מוגברת או מופחתת לקולטני דופמין המסביר את כלל מקרי הטיקים.

הגורמים להפרעת טיק: שינויים במערכת העיכוב

כדי להבין כיצד נוצרים טיקים, אפשר להשתמש בדימוי של מערכת שיש בה דוושת גז ודוושת בלם.
במוח פועלים מסלולים עצביים המשתתפים בהפעלת תנועה לצד מסלולים המווסתים ומעכבים אותה.
אחד המוליכים העצביים המרכזיים בתהליכי עיכוב הוא GABA, בעל פעילות מעכבת ברבים ממעגלי המוח. לעומתו, גלוטמט הוא המוליך המעורר העיקרי במערכת העצבים המרכזית, ואילו דופמין מווסת את פעילות המסלולים בדרכים שונות, בהתאם לסוגי הקולטנים.
מחקרים מצביעים על שינויים אפשריים בתפקוד מערכות העיכוב בהפרעות טיקים. לפי אחת ההשערות, שינוי באיזון הפעילות בין מעגלים עצביים שונים עשוי לפגוע ביכולת לדכא תגובות מוטוריות בלתי רצויות.
אפשר לדמות זאת למצב שבו הבלמים אינם מווסתים את התנועה ביעילות מספקת. עם זאת, זהו דימוי בלבד: במוח אין חלוקה פשוטה למערכת אחת של גז ולמערכת אחרת של בלם.

הגורמים להפרעת טיק: הקשר החיסוני

לעיתים, הטיקים מופיעים או מחמירים בעקבות גורם זיהומי ושלא זיהומי, המפעיל את מערכת החיסון. 
הטריגר שמפעיל את מערכת החיסון חוצה את מחסום הדם מוח, מוביל למצב דלקתי במערכת העצבים, ומשבש את פעילות הדופמין. עוד על הנושא, ניתן למצוא ב PANS PANDAS.

הגורמים להפרעת טיק: הקשר ללחץ וחרדה

רבים מהסובלים מטיקים מדווחים שחרדה, תסכול או מתח מחמירים את מצבם. למה זה קורה? התשובה נמצאת בציר ה-HPA, מערכת ניהול הלחץ של הגוף שלנו. לחצו כאן לקריאה מורחבת.

כתבה זו היא חלק מסדרת מאמרים העוסקת בכל הקשור להפרעת טיקים ותסמונת טוראט.
סדרה זו נועדה למטרות לימודיות בלבד ואינה מהווה ייעוץ רפואי פרטני. חשוב לפנות לייעוץ של איש מקצוע כדי להעריך מהו הטיפול הנכון עבור ילדכם. אם יש לכם שאלות, שוחחו עם רופא המשפחה שלכם או תאמו שיחת ייעוץ ללא עלות, שבה נוכל לדון בנסיבות האישיות של משפחתכם.

לסיכום: מה באמת ידוע על הגורמים לטיקים?

הפרעות טיקים ותסמונת טוראט קשורות למנגנונים נוירוביולוגיים מורכבים, הכוללים נטייה גנטית, פעילות של רשתות מוחיות ושינויים אפשריים בתפקוד מוליכים עצביים וקולטנים.
מחקרים מצביעים על מעורבותם של גרעיני הבסיס, המערכת הדופמינרגית ומנגנוני ויסות ועיכוב תנועה. לצד זאת, נחקרים גם קשרים למערכת החיסון ולגורמים סביבתיים.
למרות ההתקדמות במחקר, עדיין אין הסבר ביולוגי יחיד המתאים לכל הילדים עם טיקים.
הבנת המנגנונים העומדים בבסיס הטיקים, לצד זיהוי גורמים העשויים להחמיר אותם, יכולה לסייע בבניית תמונה קלינית רחבה ובהתאמת ההערכה והטיפול לצורכי הילד.

להמשך למידה והעמקה בנתוני המחקר

Comings, D. E., Wu, S., Chiu, C., Ring, R. H., Gade-Andavolu, R., Ahn, C., MacMurray, J. P., Dietz, G., & Muhleman, D. (1996). Polygenic inheritance of Tourette syndrome, stuttering, attention deficit hyperactivity, conduct, and oppositional defiant disorder: The additive and subtractive effect of the three dopaminergic genes—DRD2, DβH, and DAT1. American Journal of Medical Genetics, 67(3), 264-288.

Maia, T. V., & Conceição, V. A. (2018). Dopaminergic disturbances in Tourette syndrome: An integrative account. Biological Psychiatry, 84(9), 662-672.

Leisman, G., & Sheldon, D. (2022). Tics and emotions. Brain Sciences, 12(2), 242. 

Elamin, I., Edwards, M. J., & Martino, D. (2013). Immune dysfunction in Tourette syndrome. Behavioral Neurology, 27(1), 23-32.

Leisman, G., Braun-Benjamin, O., & Melillo, R. (2014). Cognitive-motor interactions of the basal ganglia in development. Frontiers in Systems Neuroscience, 8, 16.

Godar, S. C., & Bortolato, M. (2017). What makes you tic? Translational approaches to study the role of stress and contextual triggers in Tourette syndrome. Neuroscience & Biobehavioral Reviews, 76, 123-133.