מה גורם להפרעת טיק/טורט? מדריך על דופמין (אבל לא רק)

מדוע טיקים מופיעים ללא שליטה ומהם המנגנונים הביולוגיים המניעים אותם? הבנת הגורמים לטיקים דורשת מבט מעמיק אל תוך מערכת העצבים: מהקשר בין עודף דופמין בסטריאטום ועד ל”בלמי GABA” שנחלשים ואינם מצליחים לסנן פקודות מוטוריות. במדריך זה נסקור את חוסר האיזון העצבי שיוצר את הדחף התנועתי, נבין כיצד רגישות של קולטנים משפיעה על עוצמת הטיק, ונבחן מתי התופעה קשורה למנגנון דלקתי-חיסוני כמו PANS/PANDAS.

נקודות מפתח למאמר

• שחרור עודף של דופמין, יוצר “דחף” תנועתי בלתי נשלט, שמתפרץ כטיק.
• ליקוי בתפקוד קולטני הדופמין.
• GABA וסרוטונין מהווים את “מערכת הבלמים” של המוח; חוסר מהם מפחית את היכולת לעצור תנועות לא רצויות.
• במקרים מסוימים, תהליך דלקתי שנגרם מזיהום או טריגר סביבתי עשוי להוביל להופעת או החמרת טיקים כחלק מ PANS‏/PANDAS.

מילות פתיחה

נבהיר כבר בתחילה: טיקים אינם תוצאה של “התנהגות רעה”, מניפולציה או כשל חינוכי. מדובר בתופעה נוירולוגית. על פי אגודת הטורט האמריקאית, הגורמים לתסמונת אינם ידועים במלואם, אך ככל הנראה משלבים גורמים גנטיים וסביבתיים. מאמר זה יצלול אל הגורמים לטיקים, המנגנונים הביולוגיים והסביבתיים העומדים בבסיס התופעה כפי שאנו מתייחסים אליה בקליניקה.

הגורמים להפרעת טיק: גורמים גנטיים – שחרור עודף של דופמין

הדופמין הוא מוליך עצבי(Neurotransmitter). 
התפקיד המרכזי של הדופמין בתנועה הוא ויסות ההוצאה לפועל של פקודה מוטורית. 
– המוח שולח כל הזמן “הצעות” לתנועה, אך רובן נחסמות על ידי מנגנון עיכוב קבוע. 
– הדופמין הוא החומר שמשחרר את העיכוב הזה.
בקרב ילדים עם הפרעות טיק, המערכת הדופמינרגית פועלת בעצימות גבוהה, מה שיוצר “דחף” תנועתי בלתי פוסק.
מחקרים מראים כי בסטריאטום,  אזור במוח האחראי על ויסות תנועה, קיימת צפיפות סינפטית גבוהה יותר של סיבי דופמין. מצב זה מוביל לשחרור עודף של דופמין ובסופו של דבר מתורגם כ”פקודות ביצוע” למערכת השרירים. זו גם הסיבה שטיקים מחמירים בזמן התרגשות או לחץ. בזמן מתח, מופעל ציר ה HPA (הורמוני הסטרס), הגורם לשחרור נוסף של דופמין. התוספת הזו “מתלבשת” על מערכת שגם כך רוויה בדופמין, ומגבירה את תדירות הטיקים.

הגורמים להפרעת טיק: גורמים גנטיים – תגובתיות של קולטנים

המחקר של Comings ושותפיו מדגיש כי קולטני הדופמין רגישים מאוד וכל כמות מזערית של דופמין מגרה את המערכת וגורמת לטיקים. לצידו, קיימים מחקרים המראים ההפך, הקולטנים לא מספיק רגישים ולא קולטים את כמות הדופמין הקיימת, המוח מזהה שאין מספיק פעילות דופמינרגית ומפצה בשחרור נוסף של דופמין המציף את המערכת וגורם לגירוי יתר המוביל לטיקים.

הגורמים להפרעת טיק: גורמים גנטיים – כשל במערכת העיכוב

כדי להבין את הטיק, ניתן להשתמש במטאפורה של בלמים. במצב תקין, קיימות רשתות “גאבא-ארגיות” המשמשות כמערכת העיכוב המרכזית ומסננות תנועות לא רצויות. בקרב ילדים עם טיקים, המערכת הזו חווה “דיס-אינהיביציה” – כשל במנגנון העכבה. ה”מסננת” נחלשת, והתנועה פורצת החוצה.
בתוך המערכת הזו, פועלים שני כוחות מנוגדים: הדופמין מתפקד כ”גז” המעורר את התנועה, בעוד הסרוטונין מתפקד כ”בלם-על” שתפקידו לווסת את הדופמין.  כאשר קיים חוסר בסרוטונין או עודף בדופמין, האיזון מופר: הדופמין משתיק את מערכת העיכוב, והבלמים פשוט לא מצליחים לעצור את הדחף המוטורי.
רוב הילדים מדווחים על תחושות מקדימות, מתח פנימי או אי-נוחות פיזית שקודמת לטיק. הילד מבצע את התנועה כדי להשיג הקלה זמנית (הנגרמת משחרור דופמין במערכת התגמול).

הגורמים להפרעת טיק: הקשר החיסוני

לעיתים, הטיקים מופיעים או מחמירים בעקבות גורם זיהומי ושלא זיהומי, המפעיל את מערכת החיסון. 
הטריגר שמפעיל את מערכת החיסון חוצה את מחסום הדם מוח, מוביל למצב דלקתי במערכת העצבים, ומשבש את פעילות הדופמין. עוד על הנושא, ניתן למצוא ב PANS PANDAS. לעיתים קרובות, אנו מוצאים בקליניקה השפעות של מיקוטוקסין ללא נוכחות PANS PANDAS.

הגורמים להפרעת טיק: הקשר ללחץ וחרדה

כמעט כל הסובלים מטיקים (מעל 98%!) מדווחים שחרדה, תסכול או מתח מחמירים את מצבם. למה זה קורה? התשובה נמצאת בציר ה-HPA, מערכת ניהול הלחץ של הגוף שלנו. לחצו כאן לקריאה מורחבת.

כתבה זו היא חלק מסדרת מאמרים העוסקת בכל הקשור להפרעת טיקים ותסמונת טורט.
סדרה זו נועדה למטרות לימודיות בלבד ואינה מהווה ייעוץ רפואי פרטני. חשוב לפנות לייעוץ של איש מקצוע כדי להעריך מהו הטיפול הנכון עבור ילדכם. אם יש לכם שאלות, שוחחו עם רופא המשפחה שלכם או תאמו שיחת ייעוץ ללא עלות, שבה נוכל לדון בנסיבות האישיות של משפחתכם.

להמשך למידה והעמקה בנתוני המחקר

Comings, D. E., Wu, S., Chiu, C., Ring, R. H., Gade-Andavolu, R., Ahn, C., MacMurray, J. P., Dietz, G., & Muhleman, D. (1996). Polygenic inheritance of Tourette syndrome, stuttering, attention deficit hyperactivity, conduct, and oppositional defiant disorder: The additive and subtractive effect of the three dopaminergic genes—DRD2, DβH, and DAT1. American Journal of Medical Genetics, 67(3), 264-288.

Maia, T. V., & Conceição, V. A. (2018). Dopaminergic disturbances in Tourette syndrome: An integrative account. Biological Psychiatry, 84(9), 662-672.

Leisman, G., & Sheldon, D. (2022). Tics and emotions. Brain Sciences, 12(2), 242. 

Elamin, I., Edwards, M. J., & Martino, D. (2013). Immune dysfunction in Tourette syndrome. Behavioral Neurology, 27(1), 23-32.

Leisman, G., Braun-Benjamin, O., & Melillo, R. (2014). Cognitive-motor interactions of the basal ganglia in development. Frontiers in Systems Neuroscience, 8, 16.

Godar, S. C., & Bortolato, M. (2017). What makes you tic? Translational approaches to study the role of stress and contextual triggers in Tourette syndrome. Neuroscience & Biobehavioral Reviews, 76, 123-133.